סוליד אחזקות ואח' נ' אלתא מערכות בע"מ

החלטה

להכרעתי בקשה שכונתה 'בקשה משלימה לגילוי מסמכים ספציפיים' ולחלופין בקשה לקביעת מועד דיון לחקירת מצהיר.

אין זו הבקשה הראשונה בה עותרת המבקשת למתן צו גילוי מסמכים ספציפיים.

בקשתה הראשונה (בש"א 9637/09), הוגשה עוד ביום 11.5.09, וכבוד הרשם זמיר (כתוארו אז) ראה לדחות את הבקשה; הערעור שהוגש על החלטתו התקבל וכבוד השופטת ברוש הורתה החזיר את הדיון בבקשה לבית משפט זה, משכך נדרשתי לבקשה וביום 22.2.10 נתתי החלטה מפורטת ובה התייחסתי לבקשות באופן ספציפי.

ביום 9.5.10 הגישה המבקשת את הבקשה דנן.

אומר כי הבקשה משתרעת על פני עמודים רבים וגדושה בהסברים, בהפניות ולטעמי גם בנסיון 'לעקוף' את החלטתי ולהסביר לי דברים שנראה כי לא היו לרוח המבקשת או לטעמה.

גם המשיבות לא טמנו ידם בצלחת ואף הן פרשו תגובה ארוכה ומפורטת על פני עשרות עמודים להם צורפו נספחים לא מעטים.

אך בכך לא תמה הצגת החומר הרב שהונח לפתחי ("שעניינו רק השלמה...") ובתגובתה לתשובת המשיבות חזרה המבקשת ואף היא פרשה תגובה ארוכה ומפורטת על פני עמודים רבים.

לאחר עיון בבקשה, בתשובה ובתגובה לתשובה, בכל הטיעונים והמסמכים הרבים שצורפו, מצאתי לדחות את הבקשה.

לציין כי בהחלטה מיום 22.2.10 הוריתי, בין השאר "כי ההנחה שבבסיס החלטתי בעניין סעיפים אלה (17.7-17.14) היא כי הנושאים הנזכרים בסעיפים אלו לא נתבעו ואומר גם כי לא מצאתי בכתב הטענות ולא הופנתי באופן ספציפי לכתב התביעה ככל שמדובר בנושאים אלה. יחד עם זאת ככל שהנתבעת תפנה אותי לנקודות ספציפיות הנזכרות בסעיפים אלה והן רלוונטיות לתביעה אראה לשנות את ההחלטה, ככל שאקבל את הטענה"

עוד הוריתי בהחלטה לקבוע התיק ל"ת.פ. 14.5.10 – ככל שלא יהיו לפני בקשות נוספות אראה ליתן צו להגשת ראיות ולנתוב התיק לפני שופט".

אחזור על הכלל הידוע והמקובל גם עלי כי "נקודת המוצא העקרונית לעניין גילוי מסמכים והעיון בהם במשפט הוא גילוי מירבי ... גילוי האמת משרת את אינטרס הצדדים בהבטיחו עשיית משפט והוא משרת את האינטרס הציבורי בהבטיחו את תקינות פעילותה של המערכת החברתית כולה. עם זאת אין הזכות לעיון בלתי מוגבלת ... ולנוכח הסמכות הרחבה שהוענקה לבית המשפט בעניין גילוי המסמכים יש להשתמש בסמכות זו בזהירות..." (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 162).

אלא שהגם ש"מטרתם העיקרית של הליכים אלו (הליכים מקדמיים – א.נ.ח) היא אפוא לייעל ולקצר את הדיון אך אין ללמוד מכך שיש למצות באמצעותם את הדיון עד טיפת הראיות האחרונה..." (רע"א 557/00 אפרופים ואח' נ. מדינת ישראל).

אל מול עיקרון הגילוי יש מקום להתחשב בעקרונות אחרים, ועקרון לא פחות חשוב הוא היעילות המשפטית.

ברור כי הדרשות נוספת לבקשת המבקשת ממשיכה את ה'סאגה' הבלתי נגמרת של הליך גילוי המסמכים בתיק זה ונראה כי עד שהמבקשת תתרצה ותקבל את כל המסמכים שלטעמה הם רלוונטיים לניהול התיק, גם אם אין הדבר כך, לא תשקוט!

יודגש כי הליכי הגילוי נמשכים כבר למעלה משנתיים!, בתביעה שהוגשה לפני כשלוש שנים, וטרם ניתן (לשיטת המבקשות) לקבוע מועד לדיון גופו, קרי, להוכחות.

אני רואה להביא את דברי כבוד השופט רובינשטיין ברע"א 9243/08 מועצה מקומית כפר שמריהו נ. חב' אויר רום המתאימים לענייננו כי "...אוסיף, כי הליכי גילוי - בדומה לשאלונים - עשויים לעורר שאלות שונות של איזון בין הצורך לחשיפת האמת ועשיית צדק - לצורך ביעילות... בסופו של יום תפקידו של בית המשפט לאזן ולהניע את עגלת המשפט. כדי שלא יימשך עד אין קץ, ויש להניח ולקוות כי כך ייעשה גם כאן".

ועוד מדברי כבוד השופט רובינשטיין ברע"א 3511/09 קמטק נ. אורבוטק בע"מ (7.5.09) :

"ד"ר שלמה לוין, המשנה לנשיא בית משפט זה בדימוס ומגדולי המומחים לפרוצדורה הלכה ומעשה, מציין בספרו תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד (מה' 2, 2008) כי ישנה מגמה של טשטוש גדול בין פרוצדורה למהות (עמ' 21). המחבר מונה (עמ' 22- 23) את אמות המידה להידרשות לענייני פרוצדורה, והן שיקולי סדר, ודאות, יעילות, חוקתיות (לרבות שויון), צדק ומניעת שרירות לב; אצטרף אליו לעניין אמות מידה אלה, ואתגרו של בית המשפט הוא האיזון ביניהן...ואולם, כמו בכל תחום - משפטי ואחר - השכל הישר יורה דרכו. אם נביא את הדברים לכלל קצה, תיפתח לרווחה הדלת ל"מקצה שיפורים" פרוצדורליים עד אין קץ. בצד האינטרסים של הצדדים... ישנו גם אינטרס הציבור בשמירה על זמנו של בית המשפט העמוס...".

וכבר אומר כי לאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלבנטיים ונתתי דעתי למסמכים, לבקשות ולבקשה המשלימה (שכלל איננה כזו) ולאחר שראיתי לאזן בין הצורך לחשיפת האמת ועשיית צדק לבין היעילות - אני סבורה כי הצדדים מיצו זה מכבר את שלב גילוי המסמכים אשר החל עוד בחודש מאי 2009, וכל שנותר הוא לקבוע את התיק להגשצ תצהירי עדות ראשית ולשמיעת הוכחות.